אדובי מתה?

האם אפשר להספיד את Adobe?

אני עובד שנים עם הכלים של Adobe: Photoshop, Premiere, Lightroom, Audition וגם Firefly. אני מנוי לא מעט שנים על החבילה המלאה — Creative Cloud. זה סט הכלים המרכזי שלי, המקום שבו סוגרים עבודה.

אבל במקביל, אני עמוק בתוך עולם ה-AI.

Topaz, Midjourney, Runway, Luma, Pika, Descript, ElevenLabs, Suno, Gemini, Veo, Flux, Nano-Banana, MiniMax, Seedance, Kling...

עשרה דולרים פה, עוד עשרה שם, ואני אפילו לא רוצה לעשות חשבון. זה חדש, זה מסעיר, זה מטורף. אני מייצר חומרים בקצב שלא היה אפשרי לפני שנתיים.

ובכל זאת — כמעט תמיד, בסוף התהליך, אני חוזר לערוך בפרימייר.

הפער הזה הוא נקודת המוצא. מצד אחד עולם של כלים מהירים, נגישים, AI-first. מצד שני סט כלים עמוק, כבד, ותיק — שעדיין מרגיש כמו המקום שבו העבודה הופכת למוצר. מכאן עולה השאלה: האם Adobe עדיין ברירת המחדל של הקריאייטיב, או רק הרגל חזק?

ירידת אדובי: לא קריסה, אלא אובדן ברירת המחדל

בשנה–שנתיים האחרונות מתחיל להיסדק המעמד של Adobe כברירת המחדל של עולם הקריאייטיב. לא מפני שהכלים שלה נחלשו, אלא מפני שהעולם שסביבם השתנה: קצב העבודה, ציפיות מיוצרים והדרך שבה רעיון אמור להפוך לתוצר.

המתח הזה קיבל גם ביטוי פיננסי. במהלך 2024 נרשמה ירידה חדה במניית Adobe לאחר פרסום תחזיות הכנסה שנתפסו כמאכזבות, בעיקר סביב קצב המוניטיזציה של יכולות ה-AI. לפי דיווח של Reuters, החשש של המשקיעים לא היה מאיכות הטכנולוגיה, אלא מהפער בין ההבטחה הגדולה של AI לבין היכולת להפוך אותה לצמיחה מהירה וברורה. השאלה לא הייתה “האם אדובי יודעת AI”, אלא “האם היא יודעת לייצר ממנו ערך בזמן”.

הפער הזה משתקף היטב גם בשיח המקצועי. סקוט בלסקי (Scott Belsky), לשעבר סמנכ״ל מוצר ב-Adobe ואחד הקולות המשפיעים ביותר בתחום הקריאייטיב והטכנולוגיה, כתב בבלוג שלו, בלינקדאין ובספרו The Messy Middle כי היתרון של כלי קריאייטיב בעידן הנוכחי אינו עומק הפיצ’רים, אלא קיצור המרחק בין רעיון לביצוע. כלים שמסירים חיכוך ינצחו כלים שמציעים שליטה מלאה אך דורשים זמן, למידה ותהליך מורכב.

אותה תובנה חוזרת גם ב-Harvard Business Review וב-Fast Company: AI אינו מחזק מערכות מורכבות — הוא מעצים מערכות נגישות. עקומת למידה ארוכה, שבעבר סימלה מקצוענות, הופכת בעידן ה-AI לחסם שמאט יצירה ותגובה לשוק.

בתוך ההקשר הזה נכנסת Canva. פלטפורמה שבעבר נחשבה “צעצוע”, והיום מוזכרת ב-Forbes וב-TechCrunch כדוגמה לאופן שבו שילוב של AI ו-UX חכם מצליח לערער על “סטנדרט תעשייה”. Canva לא מנסה לנצח את אדובי בעומק הכלים, אלא עוקפת אותה דרך תוצאה מיידית ויכולת לאפשר גם למשתמשים לא-מקצועיים לייצר קריאייטיב שעובד לשיווק, סושיאל ופרפורמנס.

גם בזירת הווידאו התמונה דומה. אתרים כמו No Film School ו-PetaPixel, לצד השיח סביב פלטפורמות כמו Runway, מצביעים על שינוי ברור: יותר יוצרים, יותר עסקים — ופחות סבלנות להתחיל כל תהליך מ-Premiere או After Effects. לא משום שהכלים איבדו מערכם, אלא משום שהם כבר אינם נקודת הכניסה הטבעית.

במילים פשוטות, אדובי נבנתה לעולם שבו מקצוענות נמדדה בשליטה ובזמן למידה. העולם הנוכחי מודד מקצוענות לפי קצב, התאמה לפלטפורמה ותוצאה. זה הפער שהשוק, כולל שוק ההון, מתחיל לשקף.

כפי שכתב אנדרו מיינרד (Andrew Maynard) במאמר שפרסם ב-Medium: הכלים שמנצחים היום אינם אלה שמעניקים שליטה מלאה, אלא אלה שמאפשרים לפעול בלי צורך לשלוט בכל פרט.

אז למה אדובי עדיין כאן — ואפילו חזקה

עם כל הביקורת, חשוב לומר ביושר: אדובי לא מפספסת את התמונה. היא פשוט משחקת משחק אחר.

בעוד שחלק גדול מעולם הקריאייטיב זז לכיוון תוכן מהיר, ניסויים, רילזים ופורמטים קצרים, אדובי ממקדת את עיקר המאמצים שלה בשכבה אחרת של השוק: ארגונים גדולים, מותגים גלובליים, אולפנים וגופי מדיה — מקומות שבהם אמון, זכויות יוצרים, סקייל ואחריות משפטית חשובים לא פחות ממהירות.

זה בולט במיוחד בגישה שלה ל-AI. Adobe Firefly ממוצב במוצהר כפתרון “commercially safe” — מודלים שאומנו על חומרים מורשים, עם דגש על שימוש חוקי ושקט תעשייתי. עבור מותגים ואולפנים גדולים, זו לא סיסמה אלא תנאי סף.

גם דברי הנהלת החברה בראיונות ל-The Verge ול-Bloomberg משקפים את זה: המטרה אינה לנצח במירוץ הכלים המהירים, אלא לבנות תשתית AI עמוקה שמשתלבת בתהליכי עבודה מורכבים לאורך זמן. זה מסביר גם למה חלק מהפיצ’רים מרגישים שמרניים או איטיים — הם נבנים לארגונים, לא לניסוי חד-פעמי.

אפילו מודל הקרדיטים של Firefly מספר את אותו סיפור. משתמשי Creative Cloud מקבלים אלפי קרדיטים, אבל שימושים כבדים כמו וידאו צורכים קרדיטים במהירות. זה לא מקרי — זה תמחור שמאותת בבירור: AI וידאו הוא מוצר פרימיום, לא צעצוע.

במובן הזה, ייתכן שהשאלה אינה האם אדובי מפסידה לקנבה, אלא האם התעשייה עצמה מתפצלת. ייתכן מאוד שהקריאייטיב היומיומי, השיווק והסושיאל ילכו לכלים AI-first מהירים, בעוד שאדובי תעמיק את אחיזתה בעולם הפרימיום, האנטרפרייז וההפקות הגדולות.

אולי אדובי לא תהיה הכלי הראשון שיוצר צעיר פותח.

אבל היא עשויה להישאר הכלי שבו סוגרים עסקאות גדולות.

אז מה השורה התחתונה?

אולי השאלה כבר לא אם Adobe “תשרוד”, אלא אם עדיין יש דבר כזה סטנדרט תעשייה אחד.

ייתכן שאנחנו נכנסים לעידן מפוצל:

קריאייטיב מהיר ויומיומי — לכלים פשוטים ו-AI-first.

והפקות גדולות, מותגים וארגונים — לאדובי.

ומכאן עולות שאלות אמיתיות: האם Adobe תחזור להיות ברירת המחדל של הדור הבא — או תישאר כלי של מקצוענים ותיקים?

האם יוצרים צעירים ילמדו Premiere ו-After Effects, או שיגיעו אליהם רק כשיצטרכו “לעלות ליגה”?

והאם בכלל נכון לדבר על ניצחון והפסד — או שאנחנו פשוט רואים פיצול של התעשייה?

מסקרן אותי לשמוע:

יש לכם היום מנוי לאדובי?

היא עדיין מרכז העבודה שלכם — או רק תחנה אחת בדרך?